תיאורית החלונות השבורים וכיצד היא משפיעה על החיים שלנו

מדיניות החלונות השבורים גורסת שמלחמה בפשעים קטנים מונעת פשעים חמורים. אם רדפת אחרי ונדליסטים ותיקנת את כל החלונות השבורים – מנעת פשעי אלימות ורצח.

התיאוריה זכתה לתהודה גדולה באקדמיה מייד כשהתפרסמה בשנת 1982, אבל אלינו, הקהל הרחב, היא הגיעה בזכות רודולף ג'וליאני, ראש עיריית ניו-יורק בשנים 1994-2001, שביסס את מדיניות המאבק בפשע על תיאורית החלונות השבורים. הוא קרא למדיניות שלו – מדיניות אפס סובלנות.

בתקופת כהונתו של ג'וליאני ירדה רמת הפשיעה בניו-יורק באחוזים מדהימים:

מעשי הפשיעה הכללית ירדו ב-57%

מספר מקרי הרצח ירדו ב-65%

העיר ניו-יורק הוכרה על ידי ה-FBI כעיר הגדולה הבטוחה ביותר בארה"ב

(מתוך ויקיפדיה – ג'וליאני)

האם הירידה הדרמטית בפשיעה היא תוצאה של מדיניות אפס סובלנות? לא בטוח. באותה תקופה נרשמה ירידה ברמות הפשיעה בכל ארה"ב. גם במקומות שלא הכירו את תיאורית החלונות השבורים.

המבקרים מייחסים את צמצום הפשיעה לשינויים דמוגרפיים ובעיקר לחוק ההפלות שנחקק קצת יותר מעשור קודם לכן שבעקבותיו הצטמצמה אוכלוסיית הגברים בגילאים 16-24. לחוק הייתה השפעה רבה במיוחד בקרב השכבות החלשות.

ביקורת חשובה נוספת היא שמדיניות אפס הסובלנות שימשה אצטלה להדרה של אוכלוסיות בלתי רצויות: שחורים, זרים ועניים.

לענייננו:

ביקורת או לא ביקורת, לתיאורית החלונות השבורים יש משמעות גם בחיים שלנו היום-יומיים. הבלגאן בבית שמתחיל ממכתב בודד על השולחן (או משחק של הילד שלא חזר לקופסה); בזבוז הזמן באינטרנט שמתחיל ברק עוד כתבה אחת; או הגמילה מסיגריות שמסתיימת דקה אחרי שאנחנו לוקחים רק שאכטה אחת.

בכל פעם שאנחנו פורצים את הגבולות קצת, אנחנו מכינים לעצמנו את המעידה הבאה שתהיה עוד יותר גדולה.

מזכיר קצת את מה שאמרו חז"ל: עבירה גוררת עבירה.

***

היום התפרסם פוסט שלי בדה-מרקר: מחירי הנדל"ן עשויים לעלות – אבל אני מעדיף מניות.

הפוסט מתבסס על פוסט קודם שכתבתי כאן בבלוג ונקרא: ישראל כמו ארה"ב צפויה לגידול מסיבי בכמות התושבים. כיצד זה אמור להשפיע על תיק ההשקעות.

***

מי שנהנה מהבלוג ורוצה לעקוב אחריו ביתר קלות מוזמן לעשות זאת באחת מהדרכים הבאות: